המטבח של: מלכי ניו
עיסוק: מנהלת המרכז לתרפיה חושית, מרכז סנוזלן לוויסות חושי ורגשי.
הפתעה: ילדים בתפקיד סלקטור הטעמים
זמן במטבח: מתי שיש
הדבר הראשון שתופס במטבח של מלכי הוא הריח. ריח רענן, מעקצץ בחמיצות, מספר לנפש על התחלה חדשה. רעננה.
אפשר להתמסר אליו, לריח, לעצום עיניים ולקחת אותו עמוק אל תוך הריאות והנפש. "זה אחד הדברים שאנחנו מלמדים במרכז שלנו, להתמסר לחוויות, גם לחוויות בסיסיות כמו ריח של אוכל או יצירה עם הילדים. אנחנו חיים היום בעולם אינטנסיבי מאוד והמירוץ משפיע עלינו לא תמיד בכיוון החיובי. אדם יכול ליהנות ממה שהוא עושה, אם לא מכל הדברים שהוא עושה, לפחות מחלקם. אם לא תהיינה לנו תחנות התמלאות במהלך היום למה שיהיה לנו כוח". מלכי מדברת בלהט, הנושא בוער בנשמתה. היא נשמעת לי אישה צעירה ומלאת להט, לכן אני כל כך נדהמת כאשר היא מציינת שיש לה תשעה ילדים ושמונה עשרה שנות וותק בתחום הסנוזלן. "מה?", אני לא מצליחה להתאפק, הייתי בטוחה שהיא בת עשרים וחמש.
מלכי צוחקת. ככה זה כשאוהבים משהו ומאמינים במשהו, הלהט לא דוהה או משתפשף גם אחרי שמונה עשרה שנים.
"אבל זה מדור מטבח, אז בואי נתמקד בו", מבקשת מלכי, נכנסת אל המטבח ומניחה על השולחן קערת סלט גדולה, עם חסה רעננה קרועה לקרעים, ירקות חתוכים גס, מיץ מלימון סחוט טרי ופיצוחים קראנצ'יים וחמימים. היא מצרפת שתי צלחות עמוקות ומזמינה להתכבד.
אפשר לבהות בה, במלכי. הסלט שלה, איך לומר, מקורי. יש בו חסה ותפוז, כמה חתיכות מנדרינה מסוכרת ו – – – פלפל אדום. את כל אלו קוברת ערימה של קשיו, גרעיני דלעת וגרעיני אבטיח קלויים עם מלח גס ובקצה הקערה ממתינים פלחי לימון לסחיטה ישירה וטרייה.
מקורי, אין מה לומר.
"למה הקיבעון הזה של סלט – מלפפון עגבניה פלפל או חסה נבטים ופטריות חיות? אני בעד לנסות שילובים חדשים, שילובי טעמים לא מוכרים. בואו נאפשר לעצמנו לנסות, להתחיל. אם אנחנו לא מעיזות לטעום טעם חדש למה שהילד יסכים לטעום משהו מעבר לשניצל והפירה?", מלכי שוב מלאת להט. "חמותי אוסטרלית", היא מספרת, "ובאוסטרליה יש יצירתיות אדירה בסלט. צלחת סלט יכולה לכלול חסה, אבוקדו, מנגו, ביצה קשה, אגוזים וחמוציות בסלט אחד. כשהם רוצים להשביח את הטעם הם יכולים גם לקרוע סלומון נורבגי מעושן פנימה, נו מה, צריך לטוס עד אוסטרליה כדי לגלות יצירתיות מהי? תהיו יצירתיות, תערבבו הכל מחדש, מה כבר יכול לקרות?".
היא מסקרנת אותי, מלכי, בעיקר מול העובדה שהבן האישי שלי אוהב בעיקר לאכול – לחם בלי כלום, מלפפון נפרד ובנפרד מכל אלו יוגורט, לכי תציעי לי סלט עם סלומון מעושן, אבוקדו, ביצה קשה ומנגו, הוא יברח מהשולחן באותו רגע…
"זה מה שכואב לי לשמוע", מגיבה מלכי ביותר מפרוטה לאחר שאני פורשת בפניה את מחשבותיי. "האכילה צריכה להיות דבר כיף. כואב לי לראות אותו הופך לעוד מערכה במערכות חייה של האמא העמוסה. איך היא נלחמת בילד שיגמור את הפירה והוא בוכה שהרוטב של הסלט נגע לו בשניצל. והוא סיים את המנה כדי שאימא תהיה מרוצה… איך זה קרה לנו שבמקום ילד סקרן ומתענג על המנה, יש לנו קדוש מעונה שעושה טובה לאימא?"
"אז מה את מציעה – לוותר? שלא יאכלו? שיחיו על ממתקים?", אני מנסה להבין.
"לא, אני מציעה להפוך את המטבח למקום של חוויה ושיתוף. אני מכניסה את הילדים שלי למטבח מגיל מאוד צעיר. ומכניסה פירושו שואלת אותם מה להכין, נותנת להם להכין בעצמם ומאפשרת להם להתנסות לחוש ולגעת. לא אכפת לי איך נראה הסלט, חשוב לי שהילדים ייקחו בו חלק; יבחרו את הרקות שהם רוצים, ימששו, ייגעו, ייטעמו וינשנשו.
האיפשור לילדים להתנסות במטבח מוציא אותם מתוך סדר יום נוקשה ומלא כללים של בית ספר, של בית, של חברה, של עבודות מבחנים ושיעורים, אל מקום של התנסות, של חדוות יצירה וחקירה, לא שווה? אגב, ההכנה העצמית גם גורמת להם לאכול אחר כך הרבה יותר טוב".
כנראה שההמהומים שלי לא הכי משכנעים כי מלכי שואלת: "מה מפריע לך?".
"הבלגן", אני מתוודה, "קשה לי לחשוב על פתיחת זירת מהומה נוספת". זיכרון בן הארבע שלי שלקח על עצמו את תפקיד קילוף הביצים לשבת ומשאיר אחריו בכל פעם מהומה שלא תבייש לול תרנגולים מקצועי, עולה מול עיני. להעביר את המצב הזה ליומיומי? לא תודה, לא בכל יום אני מתכננת ספונג'ה.
"יודעת מה", צוחקת מלכי, "את צודקת, בואי נלך בשלבים. בשלב הראשון אל תתני לילדים קטנים לבשל לך במטבח כל יום. לתת להם ללקק את הבלילות שאת מכינה את יכולה?"
עכשיו ההנהון שלי משכנע יותר. לא העדפה ראשונית שלי אבל אם זה מה שיעזור להם לגדול מפותחים יותר, נו, נשרוד את זה.
"יופי, אז תני להם לטעום, אבל לא רק לטעום, גם לחוות דעה. בואו נתייחס לילדים כטועמים של אוכל. יש משהו בנו, כאימהות, שמבקש להחליט לבד מה לעשות ואיזה תיבול להעניק לאכול. הכל יהיה לפי הלשון שלנו והטעמים שלנו. אם אנחנו רוצים שהילדים ייהנו מהאוכל אנחנו מוזמנים לתת להם מקום. אם את מביאה ילד לטעום את העיסה לפני שאת אופה אותה תשאלי אותו מה דעתו על הבלילה. הוא יכול להגיד לך "זה לא מספיק מתוק", ואת תגידי, "טוב, בשבילך אני מוסיפה עוד כף סוכר. וכתוב להוסיף גם קמצוץ מלח מה אתה אומר?". כאשר את נפגשת עם הילדים במטבח ונותנת להם לתת חוות דעת על המתבשל בו, את פוגשת את הילדה שלך וזה כיף, לא רק להם, גם לך. פתאום הבישול יהפוך להיות משהו נחמד ולא מטלה".
אני מנענעת את ראשי בספקנות. בישול הוא דבר נחמד, כשיש זמן, אבל לומר שהוא לא מטלה? מהכרותי עם נשים רבות מאוד אני יכולה לומר שעבור כולנו מדובר במטלה יומיומית. "ואני אמא לתשעה ילדים. אני מבשלת המון ועדיין שמחה בבישול. אל תסתכלי עלי ככה, לא נולדתי כזאת, זה קרה לי בהדרגה במהלך שנים של עבודה על הגמישות החושית והתרבותית שלי. היום האוכל הוא הנאה של כולנו, הילדים שלי יודעים שכשהם אוכלים וגומרים את האוכל הם לא עושים לי טובה. זה לא 'איזה נחת עשיתי לאמא שגמרתי את האוכל', מה הקשר בין אמא לצלחת שלי? טעים לי ואני אוכל ונהנה".
"אם את שואלת ילד מה דעתו על הטעם של האוכל הוא יכול לומר לך גם 'איכס, זה מגעיל', אני שואלת רגע לפני שאנחנו נפרדות.
"נו, מצוין, את המשפט הזה אני ארצה לפתח איתו. הילד אמר 'איכס'? אני לא אומר לו 'אסור לומר איכס על אוכל', אלא אספר לו 'וואו, זה אוכל שאכלתי כל הזמן כשהייתי קטנה ומאוד מאוד אהבתי. תגיד לי מה לא טעים לך באוכל?'".
"הוא יגיד הכל", אני מתערבת בסימולציה. ילדים בני ארבע לא יגידו לי 'אמא שמת יותר מדי פלפל חריף'…
"אז אני אבקש ממנו לתאר כמו מה האוכל מרגיש לו בבטן".
"כמו מה?", אני תוהה.
"כן, כמו מה. הוא יכול לומר 'זה מרגיש לי כמו טחינה ואני לא אוהב טחינה!' והוא יכול גם להיות מקורי יותר ולומר 'זה מרגיש לי כמו חרקים בבטן', 'זה מסתובב לי בבטן ועושה לי לא נעים', הוא יכול לתאר את האוכל בכל צורה שיבחר, וזה מאה אחוז בסדר לי. העניין שלי בשיחה היא להעלות את החוויה שלו עם הטעמים בפניו ובפני. את כאן לא בתפקיד אלא פשוט מתמסרת לחוייה ומאפשרת שיח סביב האוכל. לא מחייב אותך לבשל ולא אותו לחסל. לא מחייב אלא מקרב.
תובנה מהמטבח
אנחנו נהנים מהאוכל כאשר אנחנו מפנים לחוויה שלו מקום, וכמו באוכל בכל חוויה בחיים
2
מתכונים
עוף בטריאקי
קוצצים בצל ומטגנים להזהבה. מוסיפים את חלקי העוף, בטטה וגזר אחד קלופים וחתוכים לגלגלים גסים. שופכים מעל הכל רוטב טריאקי ומוסיפים חצי כוס אננס משימורים עם רבע כוס מהנוזלים שלו. מבשלים עד להתרככות.
ספגטי בולונז
מטגנים בצל אחד. מוסיפים חבילת הודו טחון ומערבבים היטב שלא יהיה מדי גבשושי. מתבלים בפפריקה, שום ופלפל שחור או כל תיבול אחר שאת והילדים אוהבים. אחרי שהבשר מלבין מוסיפים כוס וחצי מים וחבילה בינונית של רסק עגבניות, מרתיחים, מנמיכים וטועמים תיבול. בודקים את מידת הסמיכות של הרוטב ומוסיפים מים עד שמגיעים לסמיכות האהובה על בני הבית. מבשלים ספגטי, מתבלים במלח ושמן ומגישים יחד. יש ילדים שאוהבים את הבולונז על הספגטי ויש שאוהבים אותם בנפרד.
טיפ לחובבי ה'לא בשרי' – במקום הודו שימו טונה בשימורים. חוסך גם זמן הפשרה ובישול J
3
צומת בית ילדים
1. רוצה ללמד את הילדים להכיר טעם חדש? טעמי אותו קודם כל בעצמך. אי אפשר לבקש מהילדים לא להיות בררנים באוכל כל עוד אנחנו עצמנו בררניות בו…
2. הרחיבי את אוצר המילים החושי סביב האוכל. "זה מרגיש לי כמו קטיפה \ כמו חצץ \ כמו גרגרים \ כמו זפת". "זה מלטף לי את הלשון \ זה שורף לי את הבטן \ זה מקרר אותי מבפנים". נסי לפתח את אוצר המילים החושי האישי שלך והילדים יגיבו בהתאם. זכרי רק שהילדים יצירתיים הרבה יותר ממנו. ילד יכול לומר בלי היסוס "זה מרגיש לי ריסוס בפה"…
3. תנו לילדים להריח את האוכל לפני שהם טועמים. כאשר מתבוננים בריח מקבלים יותר חשק לאכול והאוכל מענג הרבה יותר. גם כשאת יושבת עם צלחת מרק תעצמי עיניים ותני לריח לקחת אותך. תתמסרי אליו. לא לחינם יש לנו ברכה על הבשמים והריחות.
4
טיפים
1. אל תפחדי ליצור תרכובות חדשות. מכירה את הפיצוחים הרגילים של הסלט? בואי תגווני אותם, קחי בוטנים, קשיו, בונדוקים, תנסי דברים חדשים. מה כבר יכול לקרות?
2. קלי את האגוזים, השקדים והפיצוחים לפני שאת שמה אותם על הסלט. טיפה שמן, חצי דקה במיקרוגל והכל יוצא קראנצ'.
3. ייקרי לעצמך את הקפה שלך. מהו בשבילי הקפה שלי? עצם המחשבה על כל הטוב שאנחנו מקבלות מכוס קפה אחת קטנה מעלה את התודה לה' על האוכל. למה הוא טרח לשים לי כל כך הרבה צבעים טעמים וריחות? כיוון שיש בהם מקור להנאה, לחדווה, לחקירה ויצירתיות.
4. ועוד בעניין הקפה, כשאת מכינה לעצמך את כוס הקפה היומית תני לעצמך טיפה זמן ליהנות ממנה לעומק. קחי את הקפה שאת אוהבת, בכוס שאת אוהבת עם מינון החלב שטעים לך. תריחי אותו לפני השתיה ותני לעצמך את דקות השתיה כדקות מנוחה והפוגה. תתפלאי כמה כוח תקבלי מההפסקה הקטנה הזאת, זה משהו אחר לגמרי מלהריץ את הכוס קפה רק כדי לשתות.
הילד שלך לא זוכה לגעת במטעמים שהכנת? הוא לא רוצה לאכול את כל האוכל שאת מכינה? את רוצה שהוא יקבל את התזונה שהוא צריך ויגדל בריא בלי לסחוט אנרגיות על כל ביס?
אני מזמינה אותך להכיר את הטיפוליים המקצועיים והאישיים שלנו
לשיחת ייעוץ מתנה לחצי כאן >>
